אני יודעת בדיוק מה עובר לך בראש עכשיו.
הטאב של הריטריט פתוח אצלך בדפדפן כבר כמה ימים.
את מסתכלת על התאריכים,
מסתכלת על המחיר, ואז על היומן במודיעין, ושוב על הלב שלך.

הקול ההגיוני אומר:
"אולי בשנה הבאה? אולי כשהילדים יגדלו? אולי כשיהיה יותר כסף פנוי?".

אבל הקול של הילדה הפנימית שלך?
הוא לוחש משהו אחר לגמרי.

הוא לוחש:
"אני צריכה אוויר. אני צריכה שיראו אותי.
אני צריכה לזכור מי אני כשלא קוראים לי אימא, בת זוג או מנהלת".

אז בואי נעשה רגע סדר (עם הקמצוץ הרגיל של הומור ופרקטיקה):

הקול שאומר "אולי בשנה הבאה" – הוא תמיד יגיד את זה

1. הזמן ה"מושלם" הוא פיקציה:
   בלקסיקון של השפע, אף פעם אין זמן מושלם. תמיד יהיה איזה חוג,
   איזה פרויקט בעבודה או איזה תירוץ למה "לא עכשיו".
   אבל הנה הסוד:
   הצמיחה הכי גדולה קורה כשאת מחליטה שאת הזמן המושלם את יוצרת בעצמך.
2. פחד הוא רק שלט הכוונה:
   אם את חוששת – זה סימן שזה חשוב לך.
   הלב שלך מזהה שיש כאן הזדמנות לשחרור חסמים רגשיים אמיתי, והוא קצת נבהל מהעוצמה של השינוי.
   תני לפחד יד, ותגידי לו: "הכל בסדר, אנחנו רק הולכות להחזיר לעצמנו את הניצוץ".
   

כשאת אומרת "לא" למשהו אחד, את אומרת "כן" למשהו אחר

3. המחיר של ה"לא":
   כשאת אומרת "לא" לריטריט, למה את אומרת "כן"?
   את אומרת כן להמשך השחיקה, כן לסטרס, כן לתחושה שאת "חיה ליד החיים".
   בפסיכולוגיה של הכסף, ההוצאה הכי יקרה היא זו שאת משלמת בבריאות ובשמחה שלך כשאת לא עוצרת בזמן. 
4. היער הסודי כבר מחכה:
   העצים שם בקפריסין, הבריכה השקטה, המעגל הנשי העוטף –
   הכל מוכן.
   נשארו לנו מקומות אחרונים ממש,
   והמרחב הזה הולך להיות אינטימי ומדויק בצורה יוצאת דופן.

אני מזמינה אותך להפסיק לנתח את זה בלופ.
פשוט תרגישי.
אם הקריאה הזו עושה לך דפיקות לב של התרגשות – זה הסימן שלך.
זה הפסק זמן מהמירוץ שהבטחת לעצמך כבר מזמן.

אני כאן, מחכה להחזיק לך את היד (ואת הלב)
בדרך לגרסה הכי חופשייה ושופעת שלך.

נתראה בהמראה?

באהבה, ניצה