אני יודעת בדיוק מה עובר לך בראש עכשיו.
הטאב של הריטריט פתוח אצלך בדפדפן כבר כמה ימים.
את מסתכלת על התאריכים,
מסתכלת על המחיר, ואז על היומן במודיעין, ושוב על הלב שלך.
הקול ההגיוני אומר:
"אולי בשנה הבאה? אולי כשהילדים יגדלו? אולי כשיהיה יותר כסף פנוי?".
אבל הקול של הילדה הפנימית שלך?
הוא לוחש משהו אחר לגמרי.
הוא לוחש:
"אני צריכה אוויר. אני צריכה שיראו אותי.
אני צריכה לזכור מי אני כשלא קוראים לי אימא, בת זוג או מנהלת".
אז בואי נעשה רגע סדר (עם הקמצוץ הרגיל של הומור ופרקטיקה):
אני מזמינה אותך להפסיק לנתח את זה בלופ.
פשוט תרגישי.
אם הקריאה הזו עושה לך דפיקות לב של התרגשות – זה הסימן שלך.
זה הפסק זמן מהמירוץ שהבטחת לעצמך כבר מזמן.
אני כאן, מחכה להחזיק לך את היד (ואת הלב)
בדרך לגרסה הכי חופשייה ושופעת שלך.
נתראה בהמראה?
באהבה, ניצה
"הדבר הכי אחראי שאת יכולה לעשות עבור כל מי שתלוי בך,
הוא להפסיק להיות זו שכולם תלויים בה לכמה ימים –
ולחזור אליהם כשאת מלאה בעצמך."
“אני מרגישה שלמה, חומלת ומקבלת את עצמי יותר מתמיד”
— אסתי ליס
“הקורס שינה והאיר את חיי, מודים לי על כך כל בני הבית”
— דקלה עמית
“התהליך היה זיקוק של תובנות בנושאים שמלווים אותי בשנים האחרונות”
— הדר לוייה
“המסע הזה היה עבורי נקודת מפנה. למדתי להקשיב לקול הפנימי שלי”
— יעל ליפסקין
נגיעות של קסם והשראה שבועית
שאלון קצר שיגלה לך
האם הקוד הסמוי דופק לך את השפע